החלטה בתיק ת"א 12671-05-13

לאיזה ערכאה סמכות עניינית לדון בתביעה למתן צו המורה לתאגיד המים והביוב לחבר נכס מקרקעין (דירת מגורים) לקו הביוב? זו השאלה העומדת להכרעה בהחלטה זו.

1.      בכתב התביעה טענו התובעים, כי דירה שבבעלותם הנמצאת בכפר כנא נמצאת בקומת קרקע מתחת למפלס הכביש הראשי בו עובר קו הביוב. לטענתם, הם פנו לנתבע, תאגיד כפרי גליל תחתון בע"מ, האחראי על רשת הביוב בכפר כנא, וביקשו ממנו לחבר את הדירה לקו הביוב. הם טענו עוד, כי תחילה ביקש מהם התאגיד להתחבר דרך השכנים, ומשאלה סירבו, דחה התאגיד את בקשתם בטענה, כי מבחינה טכנית לא ניתן לחבר את דירתם לקו הביוב. התובעים סבורים, כי החלטת התאגיד שגויה וצירפו לכתב תביעתם חוות דעת מומחה ולפיה קיימת אפשרות טכנית והנדסית לחבר את הדירה לקו הביוב. על כן, הם ביקשו בתביעתם לתת צו עשה המורה לתאגיד לעשות כן.

2.      התאגיד טען, כי אין לבית משפט השלום סמכות עניינית לדון בתביעה, שכן מדובר בסעד שלא ניתן להעריך אותו בכסף ולפיכך הסמכות נתונה לבית המשפט המחוזי, נוכח הסמכות השיורית שנתונה לו בחוק בתי המשפט. על כן, ביקש התאגיד להורות על דחיית התובענה ולחלופין על  העברתה לבית המשפט המחוזי בנצרת.

3.      התובעים התנגדו לבקשה והגישו טיעונים בכתב בסוגיה זו. לטענתכם, התאגיד אינו רשות סטטוטורית וסוגיית חיבור הדירה לקו הביוב אינה נמנית עם הנושאים שבית המשפט לעניינים מנהליים מוסמך לדון בהם. הם אף הפנו לפסיקה הדנה בסמכותו של בית המשפט האזרחי לדון בדרישות לתשלום היטלי ביוב וארנונה, שם נקבע, כך לטענתם, כי הסמכות נתונה לבית המשפט האזרחי.

4.      אציין כבר עתה, כי הטיעונים שהגישו התובעים כלל אינם רלבנטיים למחלוקת ולטענות שהעלה התאגיד, והם מתייחסים לתביעות שעניינן בסעדים כספיים או בסעדים שניתן להעריך אותם בכסף. זאת ועוד, התאגיד לא טען, כי הסמכות לדון בתובענה נתונה לבית המשפט לעניינים מנהליים ולפיכך הטיעונים של התובעים, שהתמקדו בשאלת סמכותו העניינית של בית המשפט לעניינים מנהליים אינם רלבנטיים כלל. 

5.      צו עשה לחיבור נכס לקו הביוב אינו נמנה כשלעצמו עם הסמכויות שחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד - 1984 (להלן: "חוק בתי המשפט") יחד לבית משפט השלום. צו זה אינו סעד כספי ואינו כזה שניתן לאמוד אותו בכסף ולכן, הסמכות לדון בו נתונה, לכאורה, לבית המשפט המחוזי. אמרתי לכאורה מכיוון שבהתאם לפסיקה, קיימת אי בהירות בשאלה אם צו כזה ניתן לראותו כצו "בדבר חזקה או שימוש במקרקעין ..." כאמור בסעיף 51(א)(3) לחוק בתי המשפט המקנה את הסמכות לדון בתביעות שעניינן חזקה ושימוש לבית משפט השלום. אמנם ב"כ התובעים לא טען, כי הסעד המבוקש על ידו נופל בגדר שימוש במקרקעין, אך מכיוון שמדובר בסוגיה הנוגעת לסמכותו העניינית של בית משפט זה, ראיתי לנכון גם להתייחס לנושא זה.

6.      סעיף 51(א)(3) לחוק בתי המשפט קובע, כי לבית משפט השלום סמכות לדון ב:-

" תביעות בדבר חזקה או שימוש במקרקעין בדבר חלקותם או חלוקת השימוש בהם, לרבות תביעות הכרוכות בהן שעניינן חזקה או שימוש במיטלטלין, יהיה שוויו של נושא התביעה אשר יהיה; אך בית משפט השלום לא ידון בתביעות בדבר חכירה לדורות ובתביעות אחרות הנוגעות למקרקעין ";

השאלה היא, האם תביעה למתן צו המורה לתאגיד המים לחבר את דירת התובעים לקו הביוב היא תביעה בדבר שימוש במקרקעין שהסמכות לדון בה נתונה לבית משפט השלום, או שמא אין המדובר בתביעה שעניינה שימוש במקרקעין ולכן הסמכות לדון בה נתונה לבימ"ש המחוזי נוכח העובדה שמדובר בסעד שלא ניתן להעריכו בכסף.

7.      אין הלכה פסוקה בסוגיה זו ולכאורה קיימות פסיקות סותרות של בתי המשפט המחוזיים. ברע"א (ת"א) 2077/04 שואהנה זוהיר סאלח נ' חברת החשמל בע"מ, דנה כב' השופטת גרסטל בשאלה אם לבית משפט השלום סמכות להורות לחברת החשמל לחבר את ביתם לרשת החשמל. היא קבעה, כי תביעה זו אינה בסמכותו של בית משפט השלום מאחר שהסעד המבוקש בה אינו נתון לאומדן והערכה ועניינו אינו חזקה ושימוש במקרקעין. בהתייחסה לטענה שמדובר בתביעה שעניינה שימוש במקרקעין קבעה השופטת גרסטל:

" איני מקבלת את הקונסטרוקציה אותה מציעה ב"כ המשיבה לפיה התביעה היא תביעת "שימוש במקרקעין". גם אם קיימת מגמה להרחיב את סמכויות בית משפט השלום, לא ניתן לכופף את לשון החוק עד כדי ריקונה מתוכן. ב"כ המשיבה לא נימקה כיצד שימוש בחשמל הינו "שימוש במקרקעין" ונראה כי לא בכדי עשתה כן, מאחר שנימוק שכזה יימצא מאולץ. ניתן להקיש לעניין זה מתביעות שעניינן הספקת מים. אכן, אף שימוש במים הוא שימוש בתשתית הקשורה במקרקעין, באמצעותה מובילים את המצרך בו מבקשים לעשות שימוש. אכן, השימוש במים קשור איפוא במקרקעין, כך גם השימוש בחשמל, אך מכאן ועד לאמירה כי שקולים הם ל"שימוש במקרקעין" הדרך עוד ארוכה, ככל שהיא קיימת (לעניין השימוש במים ראו: "ע"א 37/59 שמש נ' "מפעל המים" כפר סבא פד"י, יג 834) ".

8.      לעומת גישה זו של השופטת גרסטל, קיימת גישה אחרת הסבורה כי תביעה למתן צו לניתוק או חיבור נכס מקרקעין לרשת החשמל היא תביעת שימוש במקרקעין שהסמכות לדון בה נתונה לבית משפט השלום. כך קבע השופט עמית בשבתו בבית המשפט המחוזי בחיפה בת"א (חי') 11195/05 חברת מצפור נוף האגם בע"מ נ' חברת החשמל לישראל בע"מ. בנמקו את עמדתו קבע השופט עמית:

" ניתוק נכס מזרם החשמל או המים, מהווה הפרעה לשימוש במקרקעין. אם ראובן מנתק את זרם החשמל לביתו של שמעון - שכנו, הדבר מהווה הפרעה לשימוש במקרקעין של שמעון, שיהא רשאי לפנות בתביעה לבית המשפט על מנת למנוע הפרעה למגוריו בביתו, ותביעה כזו, שעניינה שימוש במקרקעין, נתונה לסמכות בית משפט השלום ".

בהמשך קובע השופט עמית:

" אף איני סבור כי יש להבחין בין צו עשה המורה לחברת החשמל לחבר נכס לרשת החשמל, לצו מניעה המורה לחברת החשמל להימנע מלנתק נכס מרשת החשמל. קשה להלום כי שאלת הסמכות העניינית "תחתך" על פי השאלה אם חברת החשמל כבר הספיקה לנתק את הנכס מרשת החשמל אם לאו ".

9.      במקרים אחרים נידונו תביעות לניתוק או חיבור נכס מקרקעין מרשת הביוב או המים בבתי המשפט המחוזיים, מבלי שכלל הועלתה והוכרעה שאלת הסמכות העניינית לדון באותן תביעות. כך למשל, בת"א (חיפה) איגוד ערים אזור חיפה ואח' נגד המועצה המקומית אעבלין ואח' דן השופט טובי מבית המשפט המחוזי בחיפה בתביעה למתן צו עשה המורה למועצה המקומית אעבלין לנתק את הנתבע 2 ממערכת הביוב והטיהור של האיגוד. כך גם מפסקי הדין בע"א 788/87 לוי נגד כפר פינס מושב עובדים של הפועל, ]"ד מד(2) 57 וע"א 7262/00 פוריה כפר עבודה נגד לוי פ"ד נו(3)899, עולה כי בית המשפט המחוזי דן בתביעות שעניינן ניתוק נכס מקרקעין ממים, מבלי שסוגיית הסמכות העניינית כלל הועלתה. 

10.  לטעמי, כאשר עניינה של התביעה הוא במתן צו מניעה\עשה שעניינו במעשה או מחדל של הרשות, אשר קשורים בקשר ישיר לשימוש שנעשה במקרקעין, הסמכות היא של בית משפט השלום מכוח הוראת סעיף 51(א)(3) לחוק בתי המשפט. כאשר הנתבע שנגדו מופנה הצו ביצע פעולה אקטיבית אשר משפיעה על השימוש שעושה התובע במקרקעין ושבגינה הוגשה התביעה, הסמכות בתביעה כזו שמכוונת נגד אותה פעולה, בין אם כבר בוצעה ובין אם לאו, נתונה לבית משפט השלום. כך למשל, תביעה למתן צו מניעה האוסר על הנתבע לנתק נכס מקרקעין מקו המים, החשמל, הטלפון והביוב היא תביעה שעניינה שימוש במקרקעין, שכן המעשה שבגינו הוגשה התביעה משפיע באופן ישיר על יכולתו של התובע לעשות שימוש באותו נכס. כך גם מקום שהנתבע כבר ביצע את המעשה וניתק את הנכס מקו המים, החשמל או הביוב, ניתוק זה משפיע באופן ישיר על השימוש שנעשה בנכס ולכן, דעתי בעניין זה היא כדעתו של השופט עמית ולפיה הסמכות לדון בתובענה היא לבית משפט השלום.

11.  שונים פני הדברים, ככל שמטרת הצו היא לחייב את הגוף הרלבנטי בביצוע החיבור הראשוני לרשת החשמל, המים או הביוב. במקרה זה, אותו גוף לא ביצע שום פעולה שיש בה כדי להפריע לתובע לעשות שימוש בנכס שלו, אלא נדרש מאותו גוף להפעיל סמכות שהוענקה לו בחוק, כדי לאפשר לתובע לעשות שימוש במקרקעין. במקרה זה, מתן הצו דורש מן הרשות לבצע פעולות אקטיביות שיכולות להיות כרוכות בשיקולים רבים כגון הוצאת היתר בניה מהועדה המקומית, הנחת צינורות, כניסה לחצרים של אחרים והשקעת סכומים שלא תמיד יש באפשרותו של אותו גוף להשקיע. הסוגיות והמחלוקות המתעוררות בסוג זה של צווים הן מגוונות ולפעמים מורכבות ביותר ומחייבות התייחסות למגוון נושאים, שאין להם שום קשר לשאלת השימוש במקרקעין.

כך למשל, ביישוב פלוני שאין בו כלל תשתית ביוב; האם לבית משפט השלום סמכות להורות לתאגיד המים והביוב הרלבנטי, או לרשות המקומית שבתחומה אותו ישוב, להתקין מתקן ביוב שעלותו יכולה להגיע לעשרות מיליוני ש"ח, בטענה כי העדר מתקן ביוב, מפריע לאותם תושבים לעשות שימוש בבתיהם. האם תושבי שכונה ביישוב מסוים יכולים לעתור לבית משפט השלום בתביעה למתן צו המורה למועצה לסלול כביש שמוביל לבתיהם בטענה שהעדר כביש סלול מונע מהם להגיע לבתיהם, או מפריע להם לעשות שימוש בהם. האם תושבי ישוב יכולים לעתור לבית משפט השלום בתביעה המחייבת את הרשות שלהם לבנות גן ילדים בישוב, בטענה שבהעדר גן כאמור, הם לא יכולים להתגורר בבית שלהם שנבנה באותו מקום. נדמה לי כי התשובות לשאלות אלה היא שלילית, שכן על אף שמתן הצו או אי מתן הצו עשוי/עלול להשפיע על השימוש שהם עושים בבתיהם, הרי מדובר בתוצאה משנית, שאינה נוגעת באופן ישיר למהות הצו הנדרש ולמחלוקות שעלולות להתעורר בסוג זה של תביעות.